התובעת פנתה לרופא השיניים לצורך טיפול וזה הציע לתובעת טיפול הכולל טיפולי שורש וקיבוע השיניים בעזרת גשרים בלסת העליונה והתחתונה. לאחר הרכבת הגשרים, החלה התובעת סובלת מדלקות חניכיים חוזרות ונשנות.
בית המשפט קבע כי התיעוד הרפואי אינו עומד בסטנדרט שנקבע בחוק ופסיקה, אינו מושלם ואינו משקף את מצב הדברים כפי שהם.
סעיף 17 לחוק זכויות החולה, מחייב עריכת רשומה רפואית. לעתים כאשר קיימת מחלוקת באשר לפעולות שנקט הרופא, והאם היו בהן כדי התרשלות, יש חשיבות רבה לבדיקת הריישום הרפואי. העדר רישום רפואי יכול להעיד על התרשלות הרופא במתן הטיפול ולהעביר את נטל הראיה. היעדר רישום רפואי שולל מן התובע את היכולת, או את הסיכוי, להוכיח את יסודות עילת התביעה ולכן יש חשיבות רבה לרישום מלא בתיקו הרפואי של מטופל.
לפיכך קובע ביהמ"ש-היעדר הרישומים ואובדן הצילומים לא רק שמחזקים את גרסת התובעת, אלא שוללים את כל טענות הנתבע שהועלו כנגד גרסת התובעת.