עוד מימים ימימה ברית המילה נחשבת בקרב היהודים כאחת ממצוות הדת החשובות ביותר.
על פי הדת היהודית חלה חובה למול כל בן זכר עם הגיעו לגיל שמונה ימים. חשוב להבין כי ברית המילה אינה מיוחסת רק לילוד שהגיע לגיל 8 ימים כי אם גם למי שמבקש להתגייר ללא קשר לגיל ומשכך רשלנות במילה יכול שתתרחש גם בקרב נערים/גברים בוגרים שעברו תהליך של מילה כחלק מהליך הגיור.
לרוב תבוצע המילה בגיל 8 ימים על פי המצווה. אולם על מנת לקיים את המילה חייבים להתקיים שני תנאים: בריאותו של הילוד תקינה ו-איבר המין הזכרי של הילוד תקין. באם אחד הפרמטרים לא תקינים יש להיוועץ ברופא.
תהליך המילה נחלק לשני שלבים עיקריים. השלב הראשון נקרא מילה והשלב השני נקרא פריעה. בשלב הראשון, הוא שלב המילה חותך המוהל את העורלה בסכין ומגלה את העטרה שמסתתרת תחתיה .
בשלב השני, הוא שלב הפריעה, חותך המוהל את הקרום הממוקם באזור שבין העטרה לעורלה.
קיים גם שלב שלישי עליו מעטים נותנים את הדעת למרות היותו חשוב לא פחות משני השלבים הקודמים והוא השלב בו מוצץ המוהל את הדם. המציצה יכול שתבוצע באופן ישיר על ידי המוהל או באמצעות קשית .
חשוב לציין כי מבחינה דתית יש חשיבות הלכתית רבה לשלב השלישי, הוא שלב הקזת הדם, שלב שבמרבית המקרים לא קיים כאשר ברית המילה מבוצעת על ידי רופא. חשוב לדעת כי תהליך המציצה עלול להיות מסוכן מאוד ואף קטלני שכן מציצה ישירה יכולה לגרום להדבקת התינוק בהרפס הוא במחלות אחרות שעלולות לגרום לזיהום קל עד קשה ביותר sepsis, שעלול במקרים נדירים לגרום למוות של התינוק.
"מילה הינה פעולה שביצועה אכן מצריך מיומנות רפואית מסוימת, וביצועה כרוך גם בסיכונים בעלי אופי רפואי. אך אפיונה הדומיננטי של הפעולה אינו רפואי, אלא דתי פולחני. לנוכח חיובי מצוות הדת הכרוכים בביצוע המילה, ועל רקע מסורת עתיקת יומין המנחה את תפיסות הציבור הרחב בכל הנוגע לביצועה של מילה, נקל להבין על שום מה נמנע המחוקק מלכלול את ביצוען של בריתות בתחום "עיסוק ברפואה", כמשמעו בפקודת הרופאים. לא למותר להוסיף, כי ההכרה בלגיטימיות של ביצוע מילה בידי מי שאינם רופאים, בשל היותה של המילה מצווה דתית, כפופה לכך שהמילה תבוצע בדרך נאותה ובידי מוהל מיומן ולכך שאין בביצועה משום פגיעה בתקנת הציבור ובכבוד האדם" תא (ירושלים) 6211-06 – א' פ' ואח' נ' אלחנן אוחנה
העובדה כי מרבית המוהלים אינם רופאים ו/או בעלי השכלה רפואית כלשהי אינה מונעת מהם לבצע פעלה כירורגית בתינוקות רכים ובאיבר רגיש ועדין ומשכך עלולים להתרחש לא אחת סיבוכים שונים שחלקם קלים אך חלקם קשים וחמורים ביותר. חלק מהפגיעות הם פגיעות אסתטיות שנוצרו מחיתוך לא נכון ו/או מוגזם של העורלה. פגיעות נוספות להם אנו עדים הם זיהומים באזור החתך בשלב השני של הברית. זיהום זה יכול שיהיה קל אך יתכנו גם מצבים בהם הזיהום הוא זיהום חריף ויחייב אשפוז בשל היותו זיהום מערכתי. גם פגיעות כגון היוצרות ציסטה על הפין או פיסטולה הנם תולדה של רשלנות ובוודאי דימום מסיבי או כפי שכבר הזכרנו הדבקה של הרפס או כל מחלה ו/או נגיף אחר.
חשוב להבין כי בגין כל אותם המקרים שהוזכרו ועוד רבים ודומים שגרמו לנזק פיזי, ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד המוהל, אם כי לא מדובר במקרים סטנדרטיים של רשלנות רפואית בה נדרשת מהמוהל רמת מיומנות כזו הנדרשת מרופא, אך בהחלט נדרשת ממנו רמת מיומנות וידע סבירים.
מוהל המבצע את הברית לתינוקות שאינם כשירים לכך מבחינה פיזית ו/או בריאותית ו/או גופנית מסתכן בתביעת רשלנות שכן אינו פועל במידת הזהירות והמקצועיות המצופה ממוהל סביר.
לסיכום: בחירה מדוקדקת של מוהל עשויה להקטין את הסיכונים והסכנות הטמונות בפעולת המילה וכמובן רצוי, כמו בכל תחום, לבדוק מהי הסמכתו ואם אפשר אל תתביישו לבקש לראות תעודה ו/או אישור הסמכה.
אם ידוע לכם על רופא שהוא מוהל בדקו אפשרות זאת וכמובן שימו לב כי המוהל יבצע את שלב הניקוז(המציצה) של הדם באמצעות קשית או שפופרת המיועדת לכך ובכך ימנע מגע ישיר בין פיו של המוהל לאיבר התינוק. היו ערנים למצבו של התינוק לאחר הברית והקפידו לבדוק את החבישה על מנת שלא תהא לוחצת ותגרום לנמק וכמובן בדקו את כמות הדימום שעל החבישה .
בכל מקרה של ספק אין ספק ולכן מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע.